1הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 2קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי׃ 3וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על האבנים׃ 4ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות׃

5ויהי דבר יהוה אלי לאמור׃ 6הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל׃ 7רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד׃ 8ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו׃ 9ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנת ולנטע׃ 10ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו׃ 11ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם׃ 12ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה׃

13לכן כה אמר יהוה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל׃

14היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים׃

15כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה׃

16לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃

17כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם׃

18ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו׃

19הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי׃

20הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם׃

21לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה׃

22תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי׃

23ואתה יהוה ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם׃